יום שישי, 3 בפברואר 2012

מערבולות של צלילים, נחלים ובתים

אחד מהאלבומים הכי טובים שיצאו השנה הוא J.VIEWZ- RIVERS AND HOMES

אני בדרך כלל לא כותב על אלבום כזה או אחר אבל הפעם אחרוג ממנהגי.

היצירה של יונתן דגן היא בעיני יצירת מופת. פשוט יצירת מופת.
ההיכרות שלי עם J.VIEWZ התחילה כמה חודשים לאחר יציאת אלבומה הראשון MUSE BREAKS בהתחלה ששמעתי את האלבום אהבתי אותו מאד. וכשהצגתי אותו בפני חבריי אמרתי להם שחבל שאין מוזיקה כזאת בארץ, חבל שאין יוצרים ישראלים שעושים מוזיקה כ"כ אינטליגנטית ומעניינת.

כשהתברר לי שמדובר בהרכב ישראלי, גם אם פועל מניו יורק הייתי המום ומבסוט כאחד, אולי יש תקווה ואולי יש עוד הרכבים ישראלים שיוצרים מוזיקה כזאת מעניינת ומטריפה.

האלבום האחרון של דגן הוא פשוט יצירה מושלמת בעיני והוא ערוך ומוגש כמו ארוחת גורמה. לדעתי דגן ערך אותו בכישרון שלא נופל מ- DARK SIDE OF THE MOON או ABBEY RD.

תגידו שהשתגעתי, יכול להיות אבל זה מה שאני חושב ומרגיש כשאני שומע אותו בלופים בשנה האחרונה כמעט מידי יום.
הוא מתחיל במנות פתיחה טעימות במיוחד ומעוררות תיאבון ממשיך במנות עיקריות מלוות ביין משובח, לאחר מכן מוגשים הקינוחים ולבסוף מנת פרידה מושלמת עם טעם של עוד.

באלבום הזה יש את כל מה שאני אוהב במוזיקה, גם הרמוניות קוליות, מוטיבים חוזרים ומודולציות, גם משחקי תופים, גם אלקטרוניקה ברמה הכי גבוהה, גם נגיעות של רוק, גם אייטיז, שירה משובחת של כל המשתתפים, סאונד משובח שמגביר את המוזיקה ומחליש את השירה כמו שאני אוהב וגם פזמונים ללא שירה שבעיני הם חובה כמעט בכל שיר שנועד לרגש.

לא פחות חשוב, יש באלבום המון טבע, חלל, ים, שמים, עננים והמון המון אהבה.
כל אלה יוצרים תמהיל משובח של קונספט מופלא.

R&H מתחיל כמו אלבומים מעטים מאד אחרים שכבר בצליל הראשון שלהם אתה יודע שאתה עומד בפני יצירה מדהימה. אלבומים נוספים כאלה הם KID A, NEVERMIND, אביתר בנאי הראשון, כשהגיטרה מנסרת את הלילה ועוד כמה אלבומים אחרים.

התחלת האלבום מאד במבטיחה והשיר הראשון הוא מנת פתיחה מצויינת. גם בהופעות הלהקה מתחילה עם השיר הזה ומכניסה את כולם לאווירה ששייכת רק ל-R&H אחריה מיד מגיע SALTY AIR שיר מצויין שממש מאפשר להריח את ריח הים המלוח בנחיריים.



השיר הבא Wht U Hv for the Sun קצת יותר מקפיץ אך עם זאת עדיין סוג של צ'יל.
אחריו עוברים לשלב המנות העיקריות, Prelude ו- Oh, Something's Quiet מיד אחריו שנותנים ביטוי נוסף לסאונד המשובח והתחלת המוטיבים שיחזרו בהמשך ע"י מערבולות של אלקטרוניקה.



Meantime (Little Notes) הממוחזר והמשופר מהאלבום הראשון מבוצע באופן מתקדם ובשל יותר מבאלבום הראשון והוא שודרג כך שיתאים לאווירה הטבעית חללית שבאלבום.



This City Means No Love מכניס אותנו לאווירה הרוקיסטית ג'אזית עם ארסנל של כלי נגינה רבים הכוללים כלי נשיפה ועיבוד מצויין.



Building a Home הוא שילוב של הומאז לשנות השמונים עם חוויה של שנות האלפיים, יצירה מדהימה שמכינה אותנו לשלב הקינוחים.



Far Too Close שיונתן תמיד מקדיש בהופעות לפיל קולינס הוא שיר מצויין עם אלקטרוניקה וסאונדים מדהימים, מלאכת מחשבת של טכניקה, כישרון ומוזיקאליות יוצאת מן הכלל. בכל שלב ושלב בשיר הזה בקודמיו ובאלה שאחריו כל קליד, כל נגיעת אלקטרו, כל ביט וכל טון פשוט יושבים ומתמזגים בצורה מושלמת. הכל בטוב טעם והכל בדיוק במידה ובכמות.



מה שמכין אותנו לקינוח העיקרי, לשיר אולי הכי טוב ביצירה: Come Back Down ממתק פשוט ומצויין. כל מילה נוספת עליו מיותרת.



לסיום ולמנת ה"טעם של עוד" מגיש לנו דגן את: About the Sea שכמה שתשמעו אותו יותר תבינו שהוא מסכם בצורה מופלאה את כל האלבום, את הסאונדים, את מערבולות הקלידים וההמונד והסיום בפייד האוט ארוך ומתסכל שאומר שצריך להיפרד.



עיצוב האלבום מועמד לפרס הגראמי אפילו שאת העטיפה עיצב דגן בעצמו ללא הכשרה פורמאלית בעיצוב והדבר כנראה יביא ללהקה הכרה בינ"ל גדולה יותר גם בתחום המוזיקאלי.

האלבום הזה הוא חובה בכל בית מבלי להגזים הוא מקסים ומושלם. ניכר כי הוא נוצר עם המון האהבה ולא פלא כי הוא נוצר במשך שנה שלמה ב- WORK IN PROGRES כך שלדגן היה זמן רב לבשל את הארוחה הזו. עם המון טעמים ותבלינים, ריחות וצלילים, נחלים ובתים.

יום שישי, 6 בינואר 2012

התעוררות


תמיד אהבתי מוזיקה. תמיד. לא רק לשמוע גם לעשות.
בגיל 13 התמזל מזלי וההורים שלי קנו לי גיטרה קלאסית והביאו לי את אהרון, מורה פרטי שלימד אותי שנה לנגן.
לאחר שנה הבנתי את הפרנציפ ואמרתי לו תודה, מכאן אמשיך לבד.
לקחתי לי כמה מורים חדשים: ג'ימי פייג', דיוויד גילמור, ג'ימי הנדריקס, ברי סחרוף ועוד ועוד גיטריסטים שכולנו מכירים.
מהם למדתי לא פחות ממה שלמדתי מאהרון.
אחד האלבומים הראשונים שקניתי לי בעצמי מכסף שחסכתי היה Radiohead  -  Pablo honey ואז הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, לנגן.
לאט לאט ההורים קנו לי אקוסטית ומאוחר יותר גם גיטרה חשמלית ומגבר והתחלתי לעשות רעש.
התשוקה למוזיקה הייתה עזה. לנגן ולשמוע עוד ועוד. להתחיל להעריך מוזיקה גם במובן הטכני שלה.
הרבה אנשים שומעים בבית או לומדים מוזיקה מהאחים הגדולים שלהם או מההורים.
ההורים שלי שמעו בבית מוזיקה שלא התחברתי אליה (אולדיז וכאלה) ואת אחי עניינו רק סוסים ואופנועים.
הייתי צריך ללמוד לבד בעידן שלא היה אינטרנט וסמארטפון וכדומה.

את עיקר האהבה למוזיקה ישראלית אני חייב לאח אחר שלי, ניצן יוניוב ז"ל, שהכיר לי בעיקר רוק ישראלי. את כל הלהקות משנות ה-90 ניצן הכיר לי, את נושאי המגבעת, נקמת הטרקטור, החברים של נטאשה, כרמלה גרוס, טאטו, פורטיס, ברי, רוקפור וכדומה. כמובן שהכרתי שירים מוכרים של כולם לפני כן אבל ניצן חשף אותי למכלול היצירה ולא רק ללהיט אחד של הלהקה או הזמר.

הייתי הולך לחנויות דיסקים ועובר על הדיסקים, שואל מוכרים וקונים והכי אהבתי לשמוע המלצות של אומנים מוכרים. הייתי מסתובב בחנויות של כלי נגינה, פוגש אומנים ושואל אותם – מה הם שומעים. הייתי מסתובב בכלי זמר, בחלילית, במרום, אצל שמשון בקינג ג'ורג' ואצל אופיר לייבוביץ' (הגיטריסט של נקמת הטרקטור) שהיתה לו חנות ליד שנקין.

את הדיסקים של גונג קניתי בהמלצת ברוך בן יצחק מרוקפור, שמעתי אותו פעם ברדיו מדבר על מוזיקה.
את הדיסק של גנסיס – פוקסטרוט, קניתי בסיוע של אלי לולאי, לשעבר מרוקפור, שהשלים לי שקל שהיה חסר לי בחנות דיסקים בסנטר. חברים שלי צוחקים עליי על זה עד היום.
חבר מהלימודים הכיר לי את ג'טרו טול. ואת קינג קרימזון ויס הכרתי בהמלצת אדם אנונימי שפגשתי באוטובוס.
ככה לאט לאט צברתי עוד ועוד.

התשוקה למוזיקה היתה ענקית, הקמנו להקה, אני, גיל דיסטניק וניצן יוניוב ז"ל  ועוד חברים שהתחלפו שניגנו בגיטרה בס – בלהקת "אדוני השדה". ניגנו בהופעות, חיממנו להקות כתבנו שירים והיה לנו מדהים וקשה. מדהים כי אין כמו לעמוד על במה ולשיר שירים שלך, באמת שאין. וקשה כי היינו רק ילדים והיינו צריכים עזרה בהסעות ובקניית ציוד.
הדבר שהכי אהבנו היה לחזור מהופעות, לרדת למקלט ולנגן לתוך הלילה. במושב בחוץ דממת צרצרים ואנחנו למטה מבוצרים, נותנים בראש, שעות.



גראס - השיר הראשון שלנו בשנת 1995 מילים: ניצן יוניוב ז"ל (מימין), לחן ושירה: גיל דיסטניק (בתופים) ואני משמאל.
צילום: מורן חלפון

היינו רעבים להצליח, נסענו עם כל הציוד באוטובוס מהמושב לנתניה לאודישן לתחרות להקות. פעם נסעתי עם ניצן לר"ג לחפש את הבית של מקס גת מור (שפיות זמנית) להביא לו קלטת שלנו עבור תחרות דומה. התחייבנו למועדונים ופאבים על כמות אנשים שנביא והיינו משלמים מכיסנו עבור האנשים שלא הגיעו. הופענו במרתף העליון של בית ליסין במקביל לאביתר בנאי והופענו במועדונים בדרום תל אביב, כאלה שהמשטרה באה לסגור בגלל רעש.

לימים הלהקה התפרקה בגלל הקשיים הטכניים והכלכליים, ניצן עזב את המושב לראשל"צ, אני רציתי להשקיע בבגרויות והיה לנו קשה לרכז מאמצים בלהקה.
ביום 15 למאי 1998 ניצן ירה בעצמו ולמחרת נפטר, החבורה בלי ניצן היא כמו גוף בלי נשמה.

שניצן מת, משהו מת גם אצלי. מאז אני לא יכול לשיר ליד אנשים ולמעשה אפילו לא לעצמי. האהבה למוזיקה נשארה אבל הצטמצמה לכדי משהו בסיסי.

המקלט שלנו במושב גינתון
בכל השנים שחלפו, לימודים, צבא, עבודה, משפחה, הייתי מנותק, שמעתי גלגל"צ ואת מה שהאכילו אותי בפלייליסט בנוסף לדברים הבסיסיים שגדלתי עליהם. הייתי מקטלג מוזיקה כמו אידיוט: זה פופ, זה מזרחית, זה מטאל, זה ישן וזה סתם חרא.

בשנה שנתיים האחרונות, משהו בי התעורר.
התחלתי להחזיר לעצמי את התשוקה למוזיקה, הרי היום זה הרבה יותר קל, יש פייסבוק, יש יו טיוב, יש שאזאם ויש רוקר טוב (תוכנית רדיו בעריכת בועז כהן ב-88FM) יש גוגל מיוזיק ויש אותי.



חזרתי לעצמי!
התחלתי לשמוע עוד ועוד, ואם פעם הייתי פוסל משהו כי הוא נשמע לי כמו פופ היום אני שומע כמעט הכל.
הכרתי עשרות אם לא מאות להקות חדשות, חזרתי לשמוע המלצות של אמנים ברדיו, בפייסבוק ואיפה לא. ישר הולך וקונה את הדיסק במקרה הטוב, ברע , מוריד מהאינטרנט.
הכרתי מוזיקת עולם, הכרתי מוזיקה אלקטרונית, רוק, פופ, אינדי-רוק, הכרתי עוד להקות פרוג, ובריטפופ, ועוד ועוד ועוד ועוד...
מה שהוביל אותי להקמת הבלוג: מה אתה שומע? שמרכז טעמם האינסטקטיבי של אומנים באשר למה שהם שומעים בבית.  אני רוצה עוד ועוד המלצות.

אם פעם חשבתי שאני מבין גדול במוזיקה כי הכרתי בניגוד לרוב חברי את גונג, יס, רוקסי מיוזיק ודייב אדמונדס היום אני מבין שאני בעצם לא מבין כלום. פשוט כלום.

אבל התעוררתי.


יום שבת, 31 בדצמבר 2011

מה אתה שומע? הפרוייקט החדש שלי.

כנסו לראות ולהתרשם מהפרוייקט החדש שלי, מה אתה שומע?

MATASHO100?


matasho100.blogspot.com





יום ראשון, 25 בדצמבר 2011

Ambitions - San Pedro - להקת סאן פדרו - אינדי ישראלי במיטבו

להקה של חבר'ה צעירים שנותנים בראש בשפה האנגלית.
הופעה חגיגית והשקת האלבום ביום 12 לינואר 2011 בתיאטרון "תמונע" בתל אביב.
ההפקה מוזיקלית של ברוך בן יצחק מרוקפור ניכרת בהחלט בשירי הלהקה ובסאונד.
מומלץ בחום!



להקת אנטיביוטיקה - להישמע להוראות השימוש

מוסיקה ישראלית רעננה. למי שרוצה להתרעננן קצת מכל החרא של גלגל"צ.



יום חמישי, 2 בספטמבר 2010

אהבה למוזיקה מכל סוג או יחסים עם מוזיקה לפי הצורך

התרבות משתנה ואיתה גם הסגנון, אי אפשר לעצור את זה ולא להכחיש את זה.
יש לי תאוריה שהמין האנושי ישמיד את עצמו בסופו של דבר באמצעות הטכנולוגיה ולכך יש לי דוגמא קבועה שאני נותן כשאני מדבר על זה.
תאורית המזלג. התאוריה אומרת בקצרה כי האדם הקדמון המציא לעצמו כלי אוכל וכל הזמן שיפר אותם עד למזלג שאנחנו מכירים היום. המזלג לא יכול היה להישאר ענף מחודד או אבן מחודדת אלא חייב היה לעבור תהליך מתמשך של שיפור.
כך כמובן גם בכל שאר התחומים ובסופו של דבר נמציא או נשתמש במשהו שיהרוג אותנו.

גם המוזיקה עוברת תהליך אין סופי של שיפור, שדרוג וערבוב. ההשפעות שיש על אמנים ישראלים ניכרת במוזיקה שלהם. אי אפשר להכחיש שמשינה הושפעה בתחילת דרכה מלהקות בריטפופ שונות ולאחר מכן יובל בנאי ושלומי ברכה עברו לבוב דילן עם שיא הרגש וכדומה.
אביב גפן שמע את פינק פלויד שעבד על אביב גפן III וכך גם החברים של נטאשה עם רדיו בלה בלה והדוגמאות רבות.
בכל אופן המוזיקה לא יכולה לעמוד במקום ועל אף שישראלים מאד אוהבים מוזיקה מפעם היא עדיין מתפתחת ומשתדרגת טכנית.

כמובן שזה לא דבר רע.

האומנים והלהקות שהוזכרו, גדלו והתפתחו עם השנים, ההפקה השתפרה והציוד התחדש.

במוזיקה המזרחית לעומת זו אנו עדים למגמה הפוכה:
בעבר זמרים היו משקיעים בטקסטים והיה ניתן לשמוע שירים עם מסרים מגוונים כמו של דקלון, זוהר ארגוב, מרגלית צנעני, יואב יצחק, אביהו מדינה וכדומה.

היום ההפקה השתפרה משמעותית אולם הטקסטים הופכים רדודים ומגוחכים וזאת במטרה לפנות למכנה הנמוך הרחב ביותר ולהרוויח כמה שיותר כסף. אני בספק רב אם שלום חנוך או אביתר בנאי מתעסקים עם הכספים שלהם יותר מאשר עם המוזיקה שלהם. אני מוכן להתחייב שקובי פרץ ואייל גולן כן מתעניינים במספר ההורדות בסלולר מאשר בכל הנוגע לאיכות השירים והטקסט.

לדעתי זה עצוב אבל למדתי לחיות עם זה שלא כמו רבים אחרים שכל הזמן דואגים לשייך עצמם לאחת מקבוצות האהדה למוזיקה לפי סגנון.

פעם זה היה ממש מטריד אבל היום, אני מודה, לא אכפת לי ואפילו הייתי מעדיף לפזז בחתונה עם שיר של דודו אהרון מאשר עם שיר של אהוד בנאי.

הגעתי למסקנה שישנם כמה סוגים של אוהבי מוזיקה:
בוא נקרא לקבוצה הראשונה והקטנה ביותר "הכבדים". הכבדים אוהבים את המוזיקה האיכותית, כזו שלא שומעים בחתונות, רוק מתקדם, ג'אז, בלוז להקות שלא משמיעים בגלגל"צ כמו גטרו טול, ג'נסיס של פעם, YES, גונג, אמרסון לייק אנד פאלמר, כאמל וכדומה.
זו קבוצה של אנשים שמבינים את המורכבות של המוזיקה ומעריכים אותה.

הקבוצה הגדולה ביותר היא הקבוצה של "הרגילים". הרגילים שומעים מוזיקת מיין סטרים. כל מה שבגלגל"צ בפליליסט. כל מה שנשמע כלפי חוץ כשיר טוב או כמוזיקה יפה. כמו שירי פופ פשוטים עם זמרות וירטואוזיות או מוזיקה מתחנפת. מוזיקה שבדר"כ אינה צורמת באוזן, קליטה ורכה.

קבוצת "השמחה". השמחה, שומעים רק מוזיקה שמחה ומקפיצה, בעיקר מזרחית עם טקסטים מטופשים וחסרי מעוף. אנשים אלה בדר"כ לא פתוחים לסגנונות אחרים ואוהבים בעיקר את המוזיקה המסולסלת והמונוטונית כזאת שמנגנים בארועים.

אני הגעתי למסקנה שלא חייבים לבחור. למרות שאני נוטה להשתייך לקבוצת הכבדים, אני יכול להנות בבוקר מקינג קרימזון אצל בועז כהן ב- 88FM. בצהרים לשמוע בגלגל"צ את קרן פלס או גלעד שגב ובערב לרקוד בחתונה עם אש של קובי פרץ או עם אינפקטד.

מה שבטוח שהמוזיקה מתפתחת, חלק איכותית יותר חלק פחות, שנהיה זקנים לא נוכל לשמוע את המוזיקה של הילדים שלנו כי "מי יכול לשמוע את הרעש הזה"? ובסוף היא תהרוג אותנו.

יום חמישי, 12 באוגוסט 2010

המלצה על בלוג: לונדון קולינג של בועז כהן

אני מזמין אתכם להתרשם מהבלוג של בועז כהן, מוזיקאי ושדרן רדיו מ-88FM הבלוג מהטובים לטעמי ברשת:

לונדון קולינג

כמו כן אתם מוזמנים להיכנס להצטרף לדף של המאזינים של רדיו 88FM שהקמתי.

לחצו כאן לכניסה והצטרפות

יום רביעי, 31 במרץ 2010

ביקורת על הסרט רחובות ברוקלין – אנתוני פקווה 2009

גם הפעם החלטתי לכתוב ביקורת על הסרט האחרון שראיתי: "רחובות ברוקלין" ובאנגלית: Brooklyn's Finest. הסרט, מבית היוצר של הבמאי, אנתוני פקווה, שאחראי גם על הסרט: "יום אימונים מסוכן", שגם כן עוסק בשוטרי NYPD.
כמו ביום אימונים מסוכן גם בסרט רחובות ברוקלין מוצבים שוטרים בהשוואה לעבריינים והגבולות מטשטשים בין עבודת השוטרים לחיי העבריינים או לשוטרים מושחתים והכול מתערבב יחדיו לקלחת של דילמות מוסריות ומצפון והמון עצבים חשופים.

בסרט רחובות ברוקלין מוצגים שלושה שוטרים מתחנה אחת ממעמד שונה: אדי, אותו מגלם ריצ'רד גיר, שהנו שוטר סיור הנמצא ימים ספורים לקראת הפנסיה ונאלץ לחפוף טירונים מורעלים ועושה מאמצים להימנע מחתירה למגע עם פושעים (גם כשאלה מקללים אותו ומשפילים אותו בציבור). אדי מבקר דרך קבע את שנטל, זונה יפיפייה.

טנגו, אותו מגלם דון צ'דל, הנו סוכן סמוי שנאלץ לשבת שלוש שנים בכלא בכדיי לזכות באמון של קאז, ראש ארגון פשע מסוכן אותו מגלם ווסלי סנייפס, קאז ישב יחד עם טנגו בכלא ואף הציל את חייו בכלא ובכך הפכו לחברים טובים.

סאל (איתן הוק), שוטר ביחידה למלחמה בסמים שמתקשה לפרנס את משפחתו ממשכורת של שוטר ולא מצליח לממן מעבר דירה מדירתו מלאת העובש שגרמה לאסטמה של אשתו ההריונית (עם תאומים) להחמיר ולכן מחפש תמיד לקחת לעצמו כספי סמים מהפשיטות שבהן הוא משתתף.

הסרט אינו בעל עלילה ברורה והוא אפילו משעמם ברובו. במהלך העלילה אנו נחשפים לדילמות המוסריות שאליהן נקלעים הגיבורים ולאופן שבו הם מתמודדים עימן.
הסרט מותח ביקורת חריפה על מערכות אכיפת החוק בניו יורק עם עקיצות לראש העיר לשעבר ג'וליאני ועל כך שהשוטרים אינם מסוגלים לבצע עבודות שיטור כראוי בגלל מצוקה כספית ומעמד מתרופף.

מבחינת הנרטיב, נעשתה עבודה סבירה עם התהליך שעוברים הגיבורים אם כי ישנו מחסור מסוים בהיכרות עימם אלא רק עם האינטרס הקלישאתי שלהם. למותר לציין כי לדעתי, איתן הוק מצויין כרגיל, דון צ'דל פרווה ואינו משכנע כי הוא סוכן סמוי וריצ'רד גיר פשוט גרוע. כך שמשהו דיי התפספס בסרט גם מבחינת הליהוק וגם מבחינת העלילה שהיא בעייתית.

מבחינת המסר, מדובר במסר המשלב ביקורת נוקבת וחריפה על משטרת ניו יורק ועל טבע האדם.
הסרט נותן ביציאה ממנו תחושה של סרט טוב במיוחד לאחר הסוף שמנקז אליו את שיא העלילה ופותר את הקונפליקטים של הדמויות.

בסך הכל מדובר בסרט טוב אם כי לא שווה להשקיע בו 100 ₪ (כרטיסים, פופקורן ושתייה) אלא למצוא אלטרנטיבה אחרת לצפייה בו.




יום ראשון, 3 בינואר 2010

ביקורת על הסרט אוואטר – ג'יימס קמרון – 2009 - AVATAR


אני יודע שהבלוג שלי לא עוסק בקולנוע עם כי במוזיקה אולם התחשק לי לרשום את הפוסט הזה אודות הסרט הכי יקר ומדובר בשנת 2009 ואולי המדובר ביותר מאז ומעולם. 300 מליון דולר להפקתו.

למי שאינו בקיא כ"כ בקלונוע קצת פרטים לגביי הסרט: במאי הסרט, ג'יימס קמרון נחשב לאחד הבימאים היצירתיים והמוכשרים ביותר בהוליווד ובדר"כ עוסק בפרויקטים מגאלומנים שמקדימים את זמנם כמו סרטי "שליחות קטלנית" 1 ו-2, "שקרים אמיתיים", "הנוסע השמיני" והפרויקט הרווחי ביותר בתולדות הקולנוע עד היום "טיטאניק" שהרוויח למעלה מ- 1,835,000,000$. (אגב אוואטר נמצא בדירוג במקום ה-41* אך ורק לאחר שבועיים משחרורו לבתי הקולנוע מה שעשוי בהחלט להיות הסרט הרווחי ביותר לדעתי בכל הזמנים).

סרטיו של קמרון עוסקים בדר"כ ביצריו הרעים של האדם שמביא על עצמו חורבן בדרך כזו או אחרת.

יש כל כך הרבה ביקורות טובות ורעות על הסרט, אבל אי אפשר להתעלם ממנו. מבקרים מסויימים טוענים שהוא קלישאתי וילדותי ואינו מורכב ואחרים טוענים שהוא יצירת מופת.

מה שבטוח הוא שהסרט משאיר חותם עמוק בתעשיית הקולנוע ובצופים במיוחד ב- D3 כי שום דבר כזה עוד לא נראה על המסך.

העולם שהסרט יוצר ומכניס אותנו אליו הוא עולם מדהים ביופיו וביצירתיות שלו ומשווה לא פעם לעולם שמתחת לפני הים (מה שמתקשר לחיבתו של קמרון לצלילה). עולם שבו מרחפות כל מיני ישויות מוזרות זוהרות ומהפנטות והטבע נראה כה יפה. (צריך לראות בשביל להבין).

הטכנולוגיה שבה השתמש קמרון ליצירת הסרט הינה טכנולוגית "Motion Capture" שבאמצעותה הוא יוצר את בני שבט הנאבי שהם הילדים של כוכב פנדורה שבו מתרחשת העלילה.

טכנולוגיה זו בעצם היא הלבשה של אנימציה ממוחשבת על תנועה אנושית אמיתית, כלומר כל תנועה של דמות הינה תנועה אמיתית של שחקן לרבות תווי הפנים והדיבור שאותם הוא קלט באמצעות חיישנים מיוחדים שהוצמדו לפני השחקנים. ואכן הדמויות נראות אמיתיות לחלוטין!

עלילת הסרט עוסקת בפשטות בתאוות האדם למחצבים של עמים אחרים כפי שקרה בכדור הארץ בתקופת הקולוניאליזם שבו עמי המערב השתלטו והשתמשו ועושים זאת עד היום על מחצבי ואוצרות הטבע של מדינות מתפתחות פחות ואגב מנסים להטמיע את התרבות המערבית הדורסנית והקפיטליסטית. העלילה אינה חדשנית ואינה שונה מהפקות קודמות כמו: "רוקד עם זאבים", "פוקהונטס", "לב אמיץ", "אפוקליפטו" שבכולם מנסה עם להשתלט על טריטוריה של עם אחר ולכפות עליו את רצונותיו ותרבותו.

גם כאן מוצנח לתוך הילידים אדם חיצוני שאינו מהם ובמהלך התערבבותו איתם הוא עובר תהליך שמשנה את עולמו ועולמם.

במקרה הזה ג'ייק סולי אותו מגלם סם וורינגטון, נכה בכסא גלגלים נמצא מתאים גנטית לאוואטר, גוף מהונדס גנטית של בן שבט נאבי שאליו ניתן לחדור דרך סוג של איפנוזה (בדיוק כמו במטריקס) ולהפעיל אותו.

סולי מגיע לפנדורה, נכנס לשבט הנאבי ולומד את דרכם.

יש לציין כי החיבור לטבע נעשה בסרט בצורה יפיפייה, הזרימה של בני השבט בטבע והחיבור שלהם לחיות ולעצים באה לידי ביטוי באופן מבריק (שאותו לא אחשוף, כדי לא להרוס) שמדגיש את החיבור האמיתי שלהם למארג החיים, לחיי לצומח ולאדמה.

המסרים העיקריים בעיניי של הסרט הוא כמובן הביקורת כלפי התרבות המערבית העוינת והקפיטליסטית המחפשת כל העת להשתלט על מחצבים ואוצרות טבע של עמים אחרים וכן השמדת היערות והטבע  וחוסר היכולת של האדם לחיות בשיתוף עם הטבע שמצידו מוכן לספק לנו כל מה שאנחנו זקוקים לו.

בכל מקרה אני אישית יצאתי מהסרט לתוך קניון, וקיבלתי בחילה מהעובדה שאני דורך בתוך העולם המכוער שיצרנו לעצמנו והצטערתי שלא יכולתי להישאר עוד קצת בפנדורה, על הצמחים הזוהרים, והנופים עוצרי הנשימה.

בשורה התחתונה אני ממליץ מאד לראות את הסרט כי הסיפור פשוט יפה ומעניין, המסרים חשובים וכואבים והביצוע פשוט מושלם.




* נכון ליום 14/01/2010 הסרט נמצא במקום ה-2 ובוודאי יגיע למקום הראשון כפי שצפיתי כבר בכתיבת הפוסט.

יום חמישי, 24 בדצמבר 2009

המלצה על ערוץ יו-טיוב של גיא - שמרכז אלפי קליפים ישראלים

אני שמח להמליץ לכם על הערוץ של בחור בשם גיא שמרכז ארכיון ענק של אלפי קליפים ישראלים משנים קודמות.
פשוט תענוג לשמוע ולראות את הקליפים והשירים שמלווים אותנו כל כך הרבה שנים.

למעבר לערוץ לחצו כאן

יום שני, 21 בדצמבר 2009

לעבור תהליך ולהישאר בחיים

ז'וז'ה סאראמאג'ו כתב בספרו "מוות לסירוגין" כי: "הדת מבטלת את הסקרנות". זה משפט מעניין עם כי רבים לא מסכימים איתו ועם הפרשנויות הרבות שלו. חיפשתי לכתוב קצת על הדת במוזיקה הישראלית ונזכרתי בשיחה שהייתה לי פעם עם יהודי יקר בשם ניסן שטראוכלר, שמשמש כיום ככתב לענייני מתנחלים בידיעות אחרונות, הוא אמר לי ששירים שעוסקים בחזרה בתשובה ובחזרה בשאלה הם שירים חזקים מאד. הוא הפנה את תשומת ליבי לרונית שחר ולשיר: שלום לתמימות.

מאז אני אוהב לשמוע שירים של חוזרים בשאלה או בתשובה כי הם באמת שירים בעלי אופי מיוחד עם חשיפה של האומן למעמקי נשמתו, זעקתו או הביקורת שלו על החיים הקודמים.

המילים אומרות הכל:

שלום לתמימות
רונית שחר
מילים ולחן: רונית שחר

שלום לתמימות
למדתי גם אני לשקר
לא יקרה לי דבר אחרי שאמות
אין בסוף עולם אחר
למדתי גם אני לשקר
לא יקרה לי דבר אחרי שאמות
אין בסוף עולם אחר

קבעתי פגישה עם איזה איש חכם
אמר לי שאני כועסת
לא את הכל הבנתי שם
בסוף הוא לקח את הכסף
חשבתי לעצמי שבטח גם הוא מחפש את השקט
שגם אצלו יש איזה בלאגן
שזה עושה לו טוב שאני מיואשת

שלום לתמימות
למדתי גם אני לשקר
לא יקרה לי דבר אחרי שאמות
אין בסוף עולם אחר
למדתי גם אני לשקר
לא יקרה לי דבר אחרי שאמות
אין בסוף עולם אחר

היו לי כמה חברים רצו שאחזור לאלוהים
לא מוותרת על חטאים
כי בדרך כלל באים לי משם השירים
חשבתי לעצמי שבטח גם לא משוכנים
שזאת האמת שגם זה נכון
הם לוקחים ממני ביטחון

שלום לתמימות
לא מאמינה יותר
לא מאמינה יותר
חשבתי לעצמי שגם אצלו יש איזה בלאגן
חשבתי לעצמי, או או.....לא מאמינה יותר

שלום לתמימות







מצידו השני של המטבע נמצאים החוזרים בתשובה, שני אחים, מאיר ואביתר בנאי, חוזרים בתשובה.
העיקר שאנחנו זוכים לשירים נפלאים והם מוצאים את דרכם בדת וממשיכים לנגן.
אביתר בנאי סיפר פעם בראיון כי העולם הדתי והעולם החילוני מתערבבים לו במוזיקה וכך תוך תפילות בבית הכנסת הוא שומע במקביל את Radiohead ולהקות אחרות וההשפעות לפניכם.

אותיות פורחות באויר
אביתר בנאי
מילים: אביתר בנאי
לחן: אביתר בנאי ואמיר צורף

באמצע הלילה
אני מתעורר
הלב מלא
אני מוזר לכולם
וזר לעצמי
בלי מקום בעולם
אולי צריך להיגמר
כדי מחר להתחיל
במקום אחר
הגיעה השעה
משליך גפרור בכוונה

יומנים נשרפים
אותיות פורחות באוויר...

אנ'לא יודע לאן
אני ממשיך מכאן
פשוט מוכרח ללכת
משאיר זאב בודד
וערפל כבד
תמונות על הקירות
מדליק את האש
ומבקש
לא להביט לאחור
עזה כמוות אהבה
שלהבתיה

יומנים נשרפים...






לך אלי תשוקתי
מאיר בנאי
מילים: רבי אברהם אבן עזרא
לחן: מאיר בנאי

לך אלי תשוקתי, בך חשקי ואהבתי
לך לבי וכליותי, לך רוחי ונשמתי
לך ידי לך רגלי וממך היא תכונתי
לך עצמי לך דמי ועורי עם גוויתי

לך עיני ורעיוני וצורתי ותבניתי
לך רוחי לך כוחי ומבטחי ותקוותי

לך אהמה ולא אדמה עדי תאיר את אפלתי
לך אזעק בך אדבק עדי שובי לאדמתי

לך מלכות לך גאות, לך תאות תהילתי
לך עזרה בעת צרה, היה עזרי בצרתי

ומה אני ומה חיי ומה כחי ועוצמתי
כקש נדף מאוד נהדף ואיך תזכור משוגתי

ואור גנוז לפניך יהי סתרי וסוכתי
ותחת צל כנפיך תנה נא את מחיצתי. 





עמיר בניון נותן נקודת מבט מעניינת על האדם ועל המתנה שקיבל ביחס לשאר הבריאה.
השאלה היא: מה האדם עושה עם כל המעלות שקיבל?

 
אלוף בשחור
עמיר בניון
מילים ולחן: עמיר בניון

התחיל המשחק
ויהי יום ובוקר מאז שהפסקנו לזכור
יצור מוזר מודע קצת לנפש
מין בעל חיים בשחור
נושם והולך על שתי רגליים
רק שהוא גם מדבר
וכשצריך הוא מוחא גם כפיים
יודע הוא גם לאלתר.

והאמת שאין לו כנפיים
אז איך הוא יודע לעוף
ומעניין שהוא לא חי במיים
אבל הוא צולל כמו אלוף
כמו אלוף בצבע שחור.

במשחק צריך קו למתוח בין נקודה לנקודה
ולסמן עם שכל וכח שבירות בין תנודה לתנודה
כמה דקות בתוך המים יכול היצור לא לנשום
וכמה צבעים אפשר להחליף לו לפני שישוב אל צבעו
או אל טבעו.

רק מה שמעניין זה שאין לו כנפיים
אז איך הוא יודע לעוף
ומעניין שהוא לא חי במים
אבל הוא צולל כמו אלוף.





אלוהים

שלום חנוך
מילים ולחן: שלום חנוך

אם היה אלוהים - בא ורואה אתכם
היה מתרחק מכם היה מתייאש מזמן
מעומק ליבו היה מתבייש בכם
היה מתגרש מכם היה מסתלק מכאן

אם שמע אלוהים שאתם מדברים בשמו
אומרים שאתם עמו שמים את הכל עליו
ומה שמדהים גם את אלוהים עצמו
הוא לא מדבר עברית והוא לא מרגיש כוכב

אבל זה אלוהים. אחד שברא עולם
יודע מתי נמות ומה נשלם בסוף
שוכן במרומים יוצא מסתכל משם
איך הוא רואה עד כאן איך הוא רואה כי טוב

אם היה אלוהים, נניח, יודע עלי
הייתי פוגש אותו היה מארגן הכל
כמו אלוהים היה כבר עושה שלום
היה נהנה לחתום היה כבר סוגר עניין

אם
היה בא אלוהים
אם היה אלוהים
בא ורואה אתכם
היה כבר מראה לכם

ואם יבוא אלוהים
אני אעבור לדום
וודאי אתקשה לנשום
מגודל המבוכה
אם אהיה בחיים

ברגע ובמקום
יעלו בעיניי דמעות
ואני אבקש סליחה
כי רק אלוהים
יזכור בעזרת השם
שאני כבר אמרתי לו
אני בן אדם פרטי
ואם הוא אלוהים
אז יש לי איתו הסכם
אני לא מתעסק איתו
והוא לא מתעסק איתי

היה תופס אתכם
היה כבר מראה לכם
היה מתעקש איתכם
היה מאתר אתכם
מפטר אתכם

היה מפזר אתכם...




יום רביעי, 16 בדצמבר 2009

שיר אחד מדהים ולו עשרים פרשנויות שונות!

כל כך הרבה פרשנויות לשיר אחד, פרשנות שמדובר באונס, פרשנות שהשיר עוסק בזונות של תל ברוך, פרשנות שמדברת על השואה, פרשנות שהשיר עוסק באופיה של תל אביב. 
תחליטו בעצמכם על מה השיר.


שלל שרב
מאיר אריאל
מילים: מאיר אריאל
לחן: יהודה פוליקר
 

תם השרב הגדול
השמש רד לים הכחול
ורוח חרישית מרגיעה
פנים וצוואר נחיריים ודם.

שני ציירים על החוף
רואים לאור היום את הסוף
ולהקת שחפים כמראה
שביס אפרפר כלטיפה על הים.

היא לא יודעת כמה תוכל למשוך
היא לא יודעת כמה תוכל לנשוך
וכבר חשבה לברוח מכאן
זה לא עניין רק שאין לה לאן.

והיא נרדמת בהקיץ
עם הגב לים עם הראש לשם
ולא אכפת שכבר יבוא
כך עליה יעבור עם הגב לים
עם הראש לשם.

אור החשמל מדגדג
ואת החושך זה מענג
ואנשים יוצאים לחפש
מקרה שיקרה
אם אפשר במקרה.

שני ציירים על הבר
עוד לא מאמינים שנגמר
ושביס הרקדנית מרחף
על בטן גליה ולא במקרה.

ובשדרות הרעד עובר גובר
בחצרות הפחד נובר צובר
פתאום היא מתרגשת נורא
סף מאורע זה יקרה זה קרה.

העיר נפתחת לפניו
עם הגב לים עם הראש לשם
לא נלחמת לעצור
לא אכפת לה כבר לגמור
עם הגב לים עם הראש לשם.

והיא נפתחת לפניו
עם הגב לים עם הראש לשם
יאהבוה ציירים
יציירוה שיכורים
עם הגב לים עם הראש לשם.

תם השרב הגדול....








ביצועים נוספים:






יום ראשון, 13 בדצמבר 2009

למה את צריכה את תרבות הצריכה?

אחד השירים האהובים עליי מתוך האלבום הנושא את שמו, האלבום עוסק בצריכת התרבות בעידן הפוסט-מודרני בעיקר של הזבל שמאכילה אותנו הטלויזיה ושאר אמצעי תקשורת ההמונים שמכוונים בקביעות למכנה המשותף הנמוך ביותר.


Amused To Death Lyrics

Artist: Roger Waters 
Album: Amused To Death


Doctor Doctor what is wrong with me
This supermarket life is getting long
What is the heart life of a colour TV
What is the shelf life of a teenage queen
Ooh western woman
Ooh western girl
News hound sniffs the air
When Jessica Hahn goes down
He latches on to that symbol
Of detachment
Attracted by the peeling away of feeling
The celebrity of the abused shell the belle
Ooh western woman
Ooh western girl
And the children of Melrose
Strut their stuff
Is absolute zero cold enough
And out in the valley warm and clean
The little ones sit by their TV screens
No thoughts to think
No tears to cry
All sucked dry
Down to the very last breath
Bartender what is wrong with me
Why am I so out of breath
The captain said excuse me ma'am
This species has amused itself to death
Amused itself to death
Amused itself to death
We watched the tragedy unfold
We did as we were told
We bought and sold
It was the greatest show on earth
But then it was over
We ohhed and aahed
We drove our racing cars
We ate our last few jars of caviar
And somewhere out there in the stars
A keen-eyed look-out
Spied a flickering light
Our last hurrah
And when they found our shadows
Grouped around the TV sets
They ran down every lead
They repeated every test
They checked out all the data on their lists
And then the alien anthropologists
Admitted they were still perplexed
But on eliminating every other reason
For our sad demise
They logged the only explanation left
This species has amused itself to death
No tears to cry no feelings left
This species has amused itself to death

(Switch Channels)
[Alf Razzell:]
"Years later, I saw Bill Hubbard's name on the memorial to the missing
at Aras[?]. And I...when I saw his name I was absolutely transfixed; it
was as though he was now a human being instead of some sort of
nightmarish memory of how I had to leave him, all those years ago.
And I felt relieved, and ever since then I've felt happier about it,
because always before, whenever I thought of him, I said to myself,
'Was there something else that I could have done?'
[Background: "I'd rather die, I'd rather die..."]
And that always sort of worried me. And having seen him, and his
name in the register - as you know in the memorials there's a little safe,
there's a register in there with every name - and seeing his name and
his name on the memorial; it sort of lightened my...heart, if you like."
(Woman) "When was it that you saw his name on the memorial?"
"Ah, when I was eighty-seven, that would be a year, ninete...eighty-
four, nineteen eighty-four."
 




יום חמישי, 10 בדצמבר 2009

ניגודים נמשכים ויוצרים שירים נפלאים

ניגודים ביחסים מצליחים לייצר שירים פשוט יפים, יפים, יפים:

המשורר

שולי רנד
מילים ולחן: שולי רנד

אדוני המשורר מלוא כל העיר כבודך,
אתה זוכר איך נפגשנו בלב הבריכה,
שחיתי לאט, שחית מהר חזה מתוח,
כיאה למשורר.

עצרנו לפוש, גלגלנו דיבור
על טמא וטהור, על מותר ועל אסור
תענוג לדבר איתך רב מג של מילים,
מה כבר אמרתי ששברת את הכלים.

זאת הייתה דעתי לא הייתה לי
ברירה, בינינו לפתע תהום נפערה,
אני הצבעתי לשמיים, אתה צללת
במים, ואמרת לא, אני אמרתי כן,
ואם אמרתי יש, אתה צחקת אין.

אתה בטח זוכר אותו בוקר אומלל,
שנינו צנחנו על אותו הספסל, טחנתי
סיגריות, קילפת אגס, כל אחד מאיתנו
בעלבונו מכונס.

איך שוב נקלענו לאותה השיחה, על
מותר האדם ואם יש השגחה, אתה
רב מג של מילים, לא היינו כוחות,
הפעם זה כמעט נגמר במכות.

זאת הייתה דעתי לא הייתה לי
ברירה, בעיניך ראיתי פתאום אש זרה,
אתה גיכחת לשמיים, אני לא הרמתי
ידיים, כשאמרת לא, צעקתי כן,
בטח שיש, אתה צעקת אין.

הלילה ההוא בבית החולים, אתה
היית מלופף צינורות מבהילים, על
קצה הכיסא ישבתי בלאט, נשמת
כבד דיברנו מעט.

בינינו אימה בחדר צללים, היו לי
תחושות לא היו לי מילים, עיניך
תלויות בי גדולות ורכות, שנינו
ביחד התחלנו לבכות.

שנינו ראינו אותה התמונה, מעל לראשך
מוטלת שכינה, ופחד נורא ואיום כשאתה
נרעדת פתאום, והתחננתי לא, אתה ידעת
כן, סע לשלום, אתה ענית אמן.

שחר פרץ לבית החולים,
בעצב כזה לא היו לי כלים,
ידידי המשורר זכרונך לברכה,
נוח בשלום תהה שלמה מיתתך.



תאונה

שלום חנוך
מילים ולחן: שלום חנוך

אמרתי לך: תזהרי
סכנה, זה יגמר לא טוב
את נוהגת מהר מדי
את לא מספיקה לחשוב

אמרתי לך: תעצרי
יש מוצא, אל תהרסי הכל
גם אני מאשים את עצמי
אף אחד לא אוהב לסבול

הכביש חלק, הראות אפס
שניים אוחזים בהגה
מושכת לכיוון ההרים והיער
מושך לכיוון המישור והים

זה בתוך המשפחה
ביני ובינה
היתה תאונה

אמרתי לך: הישארי
יקרה אסון, עצרי בצד הכביש
כשאת נלחמת להיות עצמך
אז למה את נלחמת בי?

הכביש חלק, הראות אפס
שניים אוחזים בהגה
מושכת לכיוון ההרים והיער
מושך לכיוון המישור והים
זה בתוך המשפחה
ביני ובינה

היתה תאונה

אמרתי לך: כן, כן, כן
את נוהגת מהר מדי
את לא מספיקה לחשוב

אמרתי לך





הימורים משתלמים רק כאשר אתה מרוויח!



שיר מדהים של ג'נסיס, שאפשר לומר שהפרשנות שלו עוסקת בפחד מכישלון שמוביל לסוג של עצלנות.

שלום חנוך כתב בשיר: במכונית החדשה של אבא, "מי שפוחד מהמוות, לא יודע לחיות" וזה סוג של מענה לשיר של ג'נסיס.
מי שמפחד מהפחד ומכישלון יתקשה מאד להוביל מהלך שישנה את חייו.

למרות ששלום מדבר בשיר זה על בני נוער נחפזים שעושים פוזה ברכב ובסוף מוצאים את מותם. אבל לא נהיה קטנונים, המשפט הזה עושה משהו.

יום שישי, 23 באוקטובר 2009

ספרים רבותי, ספרים!

לא רואה ממטר
מוקי
מילים: מוקי
לחן: פילוני


אנ'לא רואה ממטר - אבל אני עומד
הראש לא בסדר - אני לא מתנגד
אורח רק לרגע - ואיכשהו שורד
רואים על הפנים - אנ'לא בעניינים.

דרושה שלוה פנימית - אבל איפה אני אמצא אותה?
הפסקה רגעית - לא רוצה לצאת מהמיטה
אני לא ממש יציב, מסתכל מסביב
מתי יגמר החורף ויבוא אביב?
כולם רצים למרחקים ארוכים
הרחוב נראה כועס, המבטים ריקים
הם משחקים אותה קשוחים או רכים בהתאם לנסיבות
קונים ספרים שמסבירים איך צריך לחיות
אבל יש בי אהבה והיא תנצח
אני נשאר מי שאני, לא מתווכח
מי שאין לו - לא יהיה לו
מי שיש לו - רק רוצה עוד
לפעמים הלב נשבר אבל לא מפסיק לרקוד.

אנ'לא רואה ממטר...

אני כותב משמע אני קיים
אני אוהב זה זורם בתוך הדם
נוגע בשמיים ולא ברגע מסוים
אף פעם לא אומר אף פעם אין לי דת או כת
ויודע שאין שום דבר בטוח או מוחלט
העיניים פקוחות בשביל לראות את הכל ויותר
אנשים קשים מחפשים ריגושים - אני מראש מוותר
איך זה נראה כשאין ברירה? אני מראש מוותר
איך זה מרגיש כשאין בחירה? אני מראש מוותר
ואם אפשר להיות רחוק ולהרגיש קרוב
אז העולם הזה גדול עלי רוצה לעזוב
אני חי בתוך בועה, לאף אחד אין כניסה
נשאר לי רק לשיר שירים הנשמה צריכה כביסה.



מוקי הוא ללא ספק אחד הזמרים עם הטקסטים הכי נוקבים וחזקים שלא חושש להגיד,לבעוט ולתת בראש.
מוקי מדבר בשיר זה על להיות נאמן לעצמך ולהיות מי שאתה.

באחת השורות הוא מתאר: קונים ספרים שמסבירים איך צריך לחיות

אני מניח שמוקי התכוון לכך שאסור לנו לאכול כל קלישאה ולוקש שמוכרים לנו אבל אני נוטה שלא להסכים איתו במקרה זה.

מצד אחד יש הרבה מקורות מידע ומרוב מידע אפשר רק להתבלבל אבל אם תאמינו בדרך שלכם ותקחו מספרים שונים את מה שמתאים לכם, מה טוב.

אחד הטיפים הטובים שקראתי בספר של אחד מהמאמנים המוכרים בעולם רובין שארמה הוא שלא חייבים לקרוא את כל הספר. אפשר לקרוא חלקים שמעניינים, ראשי פרקים או כל חלק אחר שמתחשק לנו.

הידע בספרים הוא כה רב שכל אחד יכול לקחת לעצמו מידע רלוונטי עבורו.

חשוב מאד לקרוא ספרים ולאו דווקא ספרי אימון מסחריים אלא גם ספרי מתח, רומנים, מדע בדיוני או כל מה שמפרה אותנו ועושה לנו טוב.

סופר כמו ז'וזה סארמאג'ו (על העיוורון, האדם המשוכפל ועוד רבים) נותן נקודות מבט מדהימות על החיים ועל חוכמת וניסיון חיים. אני ממליץ לקרוא את ספריו עם עיפרון ולכתוב נקודות מעניינות על דף או על הכריכה הפנימית ולהפנים את פנינות החוכמה שמסתתרות בתוך ספריו.

כמובן שאני ממליץ גם על ספרים אחרים העוסקים באימון עסקי, מכירות, הורות, מיסטיקה ודתות, פסיכולוגיה וכדומה שיכולים לתת לנו עוד ועוד מידע על ההתנהלות הרצויה לנו.


הילדים הם גשר לעצמנו שנתן לנו הזמן

זהו אחד המשפטים האהובים עליי ביותר במוזיקה הישראלית הלקוח מתוך שירו של שלום חנוך:

על פני האדמה
שלום חנוך
מילים ולחן: שלום חנוך

הצמח הוא הזרע הוא הצמח
שצומח עם הזמן
והאדם הוא ילד הוא אדם
מתפתח עם הזמן
הארץ היא הבית שבארץ
שבנית עם הזמן
הנצח בוא הרגע הוא הנצח
שהספקת עם הזמן

ותגיד ‟ זמן, והזמן עובר
אם זה כאן או במקום אחר
ועוד עלה, עוד עלה נושר
על פני האדמה

השיר הוא המלה, היא השיר
שלא פסקת עם הזמן
האהבה היא פלא אהבה
שגילית עם הזמן
אנחנו זה הקשר זה אנחנו
שהלכנו עם הזמן
הילדים הם גשר אל עצמנו
שנתן לנו הזמן

ותגיד ‟ זמן, והזמן עובר...

על פני האדמה כמו עשב בר
כחול אשר על שפת הים, כשורשים בהר
בתוך הנשמה, בחלומות
בהבנה האיומה, במוות הקצר



ואכן אם תחשבו על זה, כולנו ילדים שהתבגרו, חלקנו הפכנו מרירים, כעוסים, עצובים, טרודים, עייפים וחסרי התלהבות.
ההתלהבות היא מילת המפתח כי ללא התלהבות קשה מאד להגיע לתוצאה כלשהי.

ילדים מתלהבים, אוהבים, קלילים ושמחים ולכן הם בדרך כלל מאושרים.
ומי לא רוצה להיות מאושר?

מחקרים הראו כי שיעור ההחלמה מסרטן גבוה משמעותית אצל ילדים מאשר אצל מבוגרים. הסיבה לכך נעוצה אך ורק בכך שילדים לעולם אינם סובלים מרחמים עצמיים.
החיוניות שלהם והשמחה הטבעית מועילה להם בריאותית וזה מוכח!

לכן תמיד תחשבו על עצמכם כעל ילדים שהתבגרו, או יותר נכון ילדים עם ניסיון חיים עשיר. כך תוכלו להשאר חיוביים ומאושרים.

גם אם תחשבו על זה מי זוכר משהו מהילדות שלו? אני זוכר מעט מאד, אבל כשהילדה שלי נולדה והחלה לפתח אישיות משל עצמה, התחלתי לחקור את הורי על דפוסי ההתנהגות שלי בתור תינוק וילד ונזכרתי בפרטים רבים מהילדות.

כל מאמן אישי מתחיל יטען בפניכם שהילדים הם המורים הכי טובים שלנו, לכן, בלו כמה שיותר עם הילדים. הם מתבגרים מהר וגם אנחנו.

שימו לב למילים הבאות:

הילדים קופצים
משתוללים רוקדים
הם לא רואים שחור
כי הם בתוך האור
כדי לראות בהיר צריך
לצאת לתכלת הגדול
אל תעצום עיניים
ותראה את כל הטוב.

הילדים קופצים
משתוללים רוקדים
מרימים את הידיים
גבוה לשמיים

שוטי הנבואה בשיר הנהדר מחזקים את הטענות שלי.

לא מצאתי וידאו באיכות טובה אבל כולם מכירים את השיר :)

עוד שיר על ילדים כראי של המבוגרים:

הילדים
אביב גפן
מילים ולחן: אביב גפן

הילדים ישנים בגינה
הם רבים צועקים
אבל תמיד משלימים

הילדים ישנים בגינה
בלי ריבים בלי קללות
בלי רובים ובלי קסדות

ואתה ישן עכשיו בתוך אוהל מבוהל
רק רציתי שתדע אני אהבתי רק אותך

הילדים, זה אני זה אתה
יש חיוך יש גינה
יש גם מקום לאהבה

ואתה ישן עכשיו

ה-י-ל-ד-י-ם


שיהיה לכם טוב בגילגול הזה - מהות הכל!

בגילגול הזה
שלום חנוך
מילים ולחן: שלום חנוך


שתהיה תמיד שמח
שלעולם לא תפסיק לשיר
שתמיד תמשיך לגדול
ושתמיד תישאר צעיר
שתמיד תלך קדימה
ושלא תאבד תקווה
שתדע שלום וטוב
ושתמצא את האהבה.

שתשכיל לחיות ביחד
ולהישאר חופשי
ושתוכל למצוא תועלת
גם במצבים קשים
שתמיד תישאר צנוע
ושתמיד תהיה בריא
ושתצליח שחייך
לא יהיו לריק.

שיהיה לך טוב
שתספיק לאהוב
הו בגילגול הזה
הגילגול הזה.

כי זה לגמרי לא קל
להיות פה בכלל
ועוד, עוד ועוד
בגילגול הזה.

שתהיה אל אחרים
כמו שאתה אל עצמך
שתתברך במה שיש
ושתשמח בחלקך
שתמצא את דרכך
בכל דרך שתלך
ושתדע להישרד
מול הגורל המתהפך.

שיהיה לך טוב
שתספיק לאהוב
הו בגילגול הזה
בגילגול הזה.

זה לגמרי לא קל
להיות פה בכלל
ועוד, עוד ועוד
בגילגול הזה.

שיהיה לך טוב
ושתספיק לאהוב
הו בגילגול הזה
בגילגול הזה.



זה השיר שבזכותו חשבתי על הרעיון לבלוג הזה.

להלן גרסה נוספת מאולפנו של קוטנר:


 
 
   


האם יש טעם להוסיף מעבר למה שקראתם ושמעתם?

פשוט לקרוא, לשמוע, להפנים ולאמץ!

אגב, השורה האהובה עליי:
שתשכיל לחיות ביחד
ולהישאר חופשי

הפחד, למה לפחד? מה כל כך מפחיד?

הגדרה של פחד מתוך ויקיפדיה:
פחד הוא תחושה רגשית ופיזיולוגית לא נעימה, הקיימת לעתים אצל בני אדם ובעלי חיים, הנגרמת כתוצאה מחשיפה לגירוי חיצוני מסוכן או מאיים (פיזית או מנטלית). למשל, פחד למראה חיה מסוכנת.
ככל שהגירוי החיצוני הוא בלתי צפוי וגדול יותר - תחושת הפחד חזקה יותר. לפחד תפקיד מרכזי בשרידותו של האדם או בעל החיים, והוא משמש כאמצעי להרחקתו מהסכנה הנשקפת לחייו, ואף מהווה גורם המונע להיכנס מלכתחילה למצבים מסוכנים. עם זאת פחד גם יכול להגביל את תפקודו של האדם, ואת מרחב העשיה והפעילות שלו.
(סוף ההגדרה).

פחד הוא עניין מורכב ביותר, ממחקרים פסיכולוגיים שנערכו גילו כי אדם עובר כמה תהליכים של פחד בחייו. כתינוק ישנו פחד מרעשים חזקים או מגורמים פיזיים מאיימים.
בגיל הילדות הפחד הוא, פחד מחושך, מדימיונות מטרידים ומנטישה.
בגיל בוגר יותר הפחדים הופכים לחרדה מאובדן של קרובי משפחה, הורים או אחים.
בגיל מבוגר הפחדים הופכים לפחדי בריאות, חרדה כלכלית, אובדן בני משפחה (ילדים) ופחדי: "מה יהיה".

מאחר ואי אפשר להתייחס לכולם אני אתמקד בפחד אחר, הפחד מכישלון.
אם תגלגלו למעלה תראו בהגדרה של ויקיפדיה כי הפחד מונע מאיתנו להיכנס למצבים מסוכנים.

האם פחד כזה מתאים למקרה בו בחור ביישן פוחד להתחיל עם בחורה? החרדה מכישלון מנחה אותו וגורמת לו להירתע כי הוא עלול לקבל סירוב. אבל אם הוא ימשיך לפחד ולא ינסה הוא לעולם לא יוכל לדעת מה תהיה התוצאה של ההצעה. לכן הפחד שומר עליו מכישלון או אולי דווקא מהצלחה.

שהייתי בן 12 הייתי בסופרלנד, חבר של אחי שגדול ממני ב-3 שנים אמר שהוא עולה לרכבת ההרים. אני איחלתי לו בהצלחה ושנתראה אחר כך. ואז הוא שאל האם אני מפחד ואמרתי לו שכן.
באותו רגע הוא אמר לי משפט שמלווה אותי עד היום. הוא אמר:
כל הקטע במתקן הזה הוא הפחד, הכיף הוא לפחד.

המשפט הזה הספיק לי בשביל להבין שהפחד שלי מיותר ושאולי הוא צודק.
מה שבטוח הוא, שבאותו רגע ידעתי שעליי להתמודד עם הפחד ולנצח אותו.

עליתי למתקן וכמובן שנהניתי מאד, לא בגלל המהירות והירידות החדות אלא בגלל שסימנתי V, התגברתי על הפחד שלי. ואני מבטיח שאין דבר יותר כיף מלהתגבר על פחדים.

אחד האומנים האהובים עלי ביותר שעוסק המון בפחדים הוא אביתר בנאי.
אביתר עבר בשנים האחרונות תהליכי התחזקות דתית והוא שר המון על חושך ואור ועל פחדים והתגברות עליהם.



בשיר מתנות של אביתר יש התייחסות רבה לפחדים.
בפזמון: תן לשינוי לצמוח אל תפחד מהפחד ופחד הוא רגע
זה רגע לפני בין לילה ליום
הפחד הוא שער

ואכן הפחד הוא שער, להתגברות עליו, אחרי שמתגברים על פחד מסוים הוא לרוב נעלם.
הפחד הוא הזדמנות להתגבר עליו.

ישנם פחדים שקשה להתמודד איתם כמו כאלה של ענבל פרלמוטר ז"ל סולנית להקת המכשפות שהיתה לפי מקורות שונים בעלת נטיות לסביות וכתבה שירים רבים שמהם משתמע הפחד שלה מחשיפה.

פחד אמיתי
המכשפות
מילים ולחן: ענבל פרלמוטר


ואני רציתי לראות אותך היום
ואני רציתי לנסוע באדום.
יש לי תמיד חולשה למן דברים
כאלה, מסוכנים.
זה כבר כמה שנים,
אך מה יגידו השכנים.

ואני ראיתי אותך רוקדת בחלום
ואני בכיתי כשהתעוררתי לאור יום.
יש לי תמיד חולשה למן דברים
כאלה, מסוכנים.
את מכירה אותי, זה פחד אמיתי,
וזה ככה כבר שנים.
תשוקה בוערת מבפנים
אך מה יגידו השכנים.



יש פחדים שקשה להתמודד איתם כאמור אבל השינוי יכול להתקיים רק אם בעל הפחד מכיר בפחד עצמו. במקרה של ענבל פרלמוטר זה כבר היה מאוחר מידי, לפחות באופן פומבי.

אני חושב שרוב האומנים שרים על הפחד עצמו ופחות על ההתמודדות איתו כפי שעושה אביתר בנאי.

אבא
אביתר בנאי
מילים ולחן: אביתר בנאי


אבא, אני רוצה לעמוד מולך
להאמין שאתה אבא טוב
אבא, אני צריך לדעת שאתה אוהב אותי
ככה סתם אבא טוב

אבא, אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי
שלמסע הזה יהיה סוף טוב
שכל מה שאני עובר בדרך
יהפוך חולשה לעוצמה גדולה

...



שורת המחץ בשיר זה בעיניי היא: שכל מה שאני עובר בדרך יהפוך חולשה לעוצמה גדולה.

ואכן לפחדים צריך לבוא ממקום של כוח ולא מתוך חשש. כשהעימות בפחדים הוא בלתי נמנע צריך לבוא מעמדה חזקה ואיתנה ולא מתוך חוסר בטחון.
את זה אתם צריכים לחשוב איך עושים בעצמכם בהתאם לסיטואציה.

לבוא מעמדה של כוח יכולה להיות כחלק מהכרה בפחד או בחולשה והודות בחרדה שהיא קיימת, כפי שאומרת הקלישאה, הדרך לפתרון מתחילה בהכרה בבעיה.

ועכשיו, אחד השירים היפים שנכתבו בעברית לדעתי:

ילדים של החיים
אריק איינשטיין
מילים ולחן: שלום חנוך


עיני פקוחות מבלי לראות את השמיים
מבלי לראות כחול של ים, ירוק של עץ
מבלי לשמוע מנגינות יפות כמו פעם
מבלי לראות את הדברים כמו שהם.

ילדים קטנים, ילדים גדולים,
ילדים טובים וילדים רעים
את יודעת אמא,
כולנו ילדים של החיים.

אני נושם, אני חבוק בזרועותייך
אני רואה בך בית חם ומשפחה
ואור בהיר בחלונות שאת פותחת
אני חופשי, אך אין לי מנוחה.

ילדים קטנים...

והרופא כבר מדבר על סוף הדרך
אבל אני יכול לשים לפחד קץ
עיני פקוחות בשביל לראות את השמיים
בשביל לראות כחול של ים, ירוק של עץ.

ילדים קטנים...

השיר בשבילי מדבר על העובדה שהחיים הם לא גן של שושנים ושצריך להכיר בעובדה זו ולפעול בהתאם.
לא לפעול מתוך פחדים וחששות אלא מתוך אופטימיות ויצירתיות ואהבה של הדברים הפשוטים והיפים בחיים.


אימון אישי באמצעות שירים - על מה מדובר?

כולנו אוהבים מוזיקה ואוהבים לשמוע שירים. על כולנו שירים רבים משפיעים, נותנים לנו משמעות, ומסייעים לנו נפשית ובעיקר משנים לנו את מצב הרוח.

האימון האישי (Coaching) היא שיטה שמתפתחת מאד בארץ בשנים האחרונות שמסייעת לאדם לשפר את עצמו ולהצליח להניע את עצמו לבצע שינויים ופעולות שיאפשרו לו חיים שלמים וטובים יותר.

אני טוען כבר מספר שנים, כי האימון האישי היה כאן מאז ומעולם ברבדים שונים של התרבות שלנו אך יותר מכל במוזיקה, שירה, ספרים וסתם מאמרים בעיתון.
השאלה מה אנחנו עושים עם זה ואיך אנחנו משתמשים בידע הרב שהצטבר לטובתנו.

ישנם אומנים בעלי כשרון כתיבה נהדר שבמשך שנים יוצרים אומנות חינוכית (גם אם לא במתכוון) ובאמצעות הטקסטים שלהם ניתן להתגבר על פחדים, על התחלות חדשות, על ניצול הזדמנויות, על ספקות, על ניהול משברים, על אהבה, על התמקדות במטרה ועמידה ביעדים, על הימנעות מתירוצים ומעשיות ובאופן כללי על יצירת אקלים של חיים טובים יותר.

את האומנים האלה כולם מכירים ובינהם: שלום חנוך, אריק איינשטיין, יהודה פוליקר, אביב ויהונתן גפן, מיכה שיטרית, אביתר, מאיר ואהוד בנאי, ארקדי דוכין, עידן רייכל, מאיר אריאל, חוה אלברשטיין, סאבלימינאל, אהוד מנור, עוזי חיטמן, שלמה ארצי, מיקי גבריאלוב, מוש בן ארי, עמיר בניון, שלומי שבן, שלומי ולאה שבת, אסף אמדורסקי, ירמי קפלן ועוד רבים וטובים.

בבלוג הזה אני אנסה להביא את הפרשנות שאני מוצא בשירים שונים ומה ניתן להפיק מהם לטובתי וגם אם מדובר בשורה אחת בשיר שאומרת המון.

מי לא מכיר את דקלום הטיפים הזה? זה אמנם קצת קלישאתי אבל אפשר למצוא כמה עצות נחמדות בקטע.



Ookami El Lobo